למה קשה לפנות לטיפול פסיכולוגי?

להיות נזקק לעזרה זה מבאס. ילדים קטנים בטוחים שיכולים לעשות הכל לבד. הם רוצים לעשות לבד. “אל תעזרי לי אמא. אני יכול לבד” הם אומרים. מאכזב לגלות שזה לא נכון. מאכזב ופוגע באגו שלנו שאנחנו לא כל יכולים.
כשאנחנו נזקקים לעזרה של איש מקצוע זה יכול לבאס אותנו. זה עולה לנו כסף ועולה לנו זמן. היה יותר קל אם היינו יכולים לעזור לעצמנו.
לכולנו יש נקודות עיוורות לגבי ההתנהלות שלנו עם הסובבים אותנו. הרבה פעמים אנחנו לא מודעים למה שאנחנו מעוררים באחרים.
לעיתים אנחנו לא מודעים עד מה אנחנו מפחדים מליהפגע.
בתוך קשר טיפולי, יש את האפשרות להכיר את הנקודות העיוורות ואת החלקים הלא מודעים שלנו שמקלקלים לנו את החיים.
פניה לעזרה מקצועית מצריכה אותנו להודות בפני עצמנו שאנחנו לא מושלמים. שיש לנו בעיה. זה רק הופך אותנו לאנושיים כמובן, כי אין אדם בלי בעיות.
אנחנו לא אוהבים להודות שיש לנו בעיה. למה בעצם?

האם העובדה שיש לי בעיה הופכת אותי לפחות שווה? בעיני מי?

בעיניים שלי, כאדם וכפסיכותרפיסטית, אנשים שיכולים להכיר בבעיות שלהם הם אנשים אמיצים. צריך אומץ להסתכל בראי של הנפש ולומר “קשה לי”, “אני בודד”, ” אני חסר בטחון”, “אני לא מצלח בזוגיות”, “אני לא אמא כמו שחשבתי שאהיה”.
לפנות לטיפול מצריך אומץ. אני לא רק צריך להודות שיש לי בעיה, כי את זה לפעמים ידעתי שנים רבות ועדיין לא עשיתי כלום בנידון. אני צריך להביא את עצמי למצב שבו אני אהיה תלוי במישהו אחר. אין הרבה אנשים שאוהבים להרגיש תלויים. תלות זה דבר שמאיים על העצמאות שלנו ועל הערך העצמי שלנו. אם אנחנו תלויים במישהו אחר זה גורם לנו להרגיש חלשים. אף אחד לא אוהב להרגיש חלש.

חלש זה ההפך מחזק. רובנו גדלנו עם הציפיה שאנחנו צריכים להיות חזקים. אסור לנו להישבר. מי שנשבר הוא חסר ערך. בדיוק כמו שהכלי הכי יפה בעולם חסר ערך אם הוא נשבר.
אני זוכרת שכשלמדתי פסיכולוגיה, מרצה בקורס בנושא אישיות ופסיכופתלוגיה נתן את הדוגמא של ענף ירוק שחזק יותר מענף יבש. אבל גם הענף הירוק, אם מפעילים עליו מספיק לחץ וכוח יכול להישבר.
ככה גם הנפש שלנו. אין נפש שלא נשברת. נקודת השבירה של כל אדם שונה, ותלויה בארועים ונסיבות שמתרחשים, ושאין לאף אחד שליטה עליהם.
אני לא מאמינה שהעולם מתחלק לאנשים חלשים ואנשים חזקים, או אנשים חולים ואנשים בריאים. כל אחד מאיתנו יכול להישבר.
קראתי במאמר שפורסם ברשת שארגון הבריאות העולמי מעריך שבשנת 2020 דיכאון ידורג כמחלה השניה בחומרתה אחרי מחלות לב. אני לא מופתעת בכלל.

פורסם ע”י:אביגדור ה.