זהירות! אנשים מופנמים לפניך…

שאלתי חבר טוב שלי: איזו מידה שלך היית הכי רוצה לשנות? הוא ענה: מופנמות. האמת? אין דבר שמתאר אותי פחות ממופנמות, אבל אני לא יכולה בהחלט להבין אדם שאוחז במידה כזאת. מהו אדם מופנם? כזה שמכניס פנימה יותר מאשר מוציא החוצה. ששומר גבול מהעולם שלא בהכרח היה רוצה בגבול הזה. שלא תבינו, גבולות זה דבר נהדר. הם מסמנים לנו ולאחרים: פה נגמר העולם שלך, פה מתחיל העולם שלי. מתי זה לא בריא?

אימתי שאני משאירה את דלתי סגורה במקום בו כדאי דווקא שתהיה פתוחה. למשל, כשאני רוצה מאד להכיר מישהו. אדם שמסקרן אותי או גבר שהייתי רוצה איתו בקשר. אני יכולה לעמוד מעברו השני של “הגשר” שעות על גבי שעות, ימים אפילו יעברו ו…כלום.

מה הרווחתי? שקט. מה הפסדתי? הזדמנות. יכול להיות שאותו אדם טוב בחיי כרגע, אולי לכל החיים. יכול להיות שהאיש מולי אוחז בפיתרון לבעיה שמטרידה אותי כבר זמן רב. יכול להיות שאני קצת בודדה ושיחה חדשה יכולה לנקות אצלי מעט מהבדידות.

מהו אותו שקט שאנו מרוויחים. הוא מאפשר לנו להתמקד ולהתרכז במשימה עליה אנו שוקדים כעת, הוא פוטר אותי מהצורך להשקיע זמן ואנרגיה בקשרים חדשים. מתי זה לא בריא?

מתי שאין איזון.

בכל דבר בחיים צריך איזון. מרפאים אלטרנטיביים לאין ספור יספרו לכם שכל הבעיות שלנו, הגופניות והנפשיות כאחד מקורן באי איזון בגוף. מה שנקרא, הצ’אקרות (מרכזי אנרגיה בגוף) צורחות לשמיים ואני אדישה.

אם הייתי מתארת לאותו חבר מה הוא מפסיד ברגע שהוא משאיר דלת סגורה במקום שבו כדאי דווקא לפתוח אותה הוא היה מבין טוב מאד כמה כדאי לו לעבוד על אותה מידה ולשפר אותה.

הקב”ה שולח לנו מלאן ת’לפים הזדמנויות בכל יום, מכל מיני סוגים. מאמר שנקלע לידי יכול להאיר לי במקום חשוך, מידע שקיבלתי יכול להציל אותי מבעיה שחשבתי אותה לסבוכת פיתרון. מבחינתי, אי ניצול של הזדמנות הוא שווה ערך למציאת כסף על הרצפה והתעלמות ממנו לחלוטין.

מה מקור המופנמות? אני לא פסיכולוגית, אבל אני יכולה לתאר לעצמי אולי שאדם גדל בבית שבו לימדו אותו “דבר פחות ועשה יותר”. אולי סימנו לו שלדיבור משקל פחות מזה של העשייה. זה נכון. במידה.

אולי הוא היה פעם כזה שיודע לדבר עם כולם, אבל כמה מעמדים מביישים גרמו לו להיכנס לשריונו הצבי.

מה לדעתי צריך לעשות אדם מופנם כדי לאזן את מידת המופנמות?

לקפוץ למים. פשוטו כמשמעו. לעלות על איזה אוטובוס, אפילו אם שוכן מכוניות הוא, לשבת ליד מישהו ולנסות לגשש. למשל:

מופנם: “האוטובוס הזה לא זז. זה תמיד ככה, עם הקו הזה?”

תשובה אפשרית 1: (מלמל/ת) לא יודע, לא מכיר את הקו?”.

תשובה אפשרית 2: “זה תמיד ככה, ותאמין לי אם הייתה לי אפשרות אחרת לא הייתי עולה עליו בכלל”.

מה יש פה? בכל מקרה יש תשובה. אנשים עונים ששואלים אותם. גם הם ממלמלים את עצמם לדעת. צריך רק לקחת את המלמול הזה צעד אחד קדימה

תשובה 2 משאירה מקום יותר פתוח לשיחה, תשובה 1 די סוגרת את הדלת. אפשר לנסות לפתוח את הדלת.

מופנם: “גם אני לא מכיר את הקו, רק היום המכונית שלי במוסך וזאת הזדמנות טובה לנסוע באוטובוס”

נשמע מפגר, נכון? כן, קצת. ברם, מניסיוני הרבה קשרים מדליקים באו לי מהפיגור הזה. יש כאלה שלא יענו לי בחיים ויתחפרו במלמולם ויש כאלה שיקפצו איתי למים. כאלה אנשים מעניינים אותי.

אם מישהו לא משתף איתך פעולה בפעם הראשונה וגם בשנייה, עזוב. לא בכוח. בכל זאת, הדבר הכי חשוב הוא שניסית. מקסימום, האדם שלא שיתף איתך פעולה חושב שאתה מוזר. נו, מה נעשה עם זה? נבכה? נתבאס?

לא נעשה כלום. רק נקבל את זה שיש שונים מאיתנו. זה בסדר.

הצעד הבא יהיה לנסות לקשור קשר עם זר/ה כמה פעמים ביום. בהתחלה מפגר, אחר כך תצא מה זה מלך.

חשוב להבין שהמנוע הזה שקוראים לו “עולם” הוא אדיר. הוא נותן לנו את כל מה שצריך כדי שנשתפר, נחדד את הקצוות, נמצה את הכישרונות שלנו, נעבוד עם תפוקה של 95% במקום 20%. אם אנחנו לא מנצלים את המנוע למקסימום, זה כמו לנסוע ביגואר ברחוב צפוף. אין ניצולת מלאה של השפע.

בתחום השיווק עיקרון ידוע הוא שכל אדם, ולא משנה מי, מקושר בדרך זו או אחרת ל-200 אנשים. על עיקרון זה מושתתים מבצעי “חבר מביא חבר”, השיווק הרשתי ועוד. תראו את ה-FACEBOOK. הוא הדוגמא המודרנית והחד משמעית לכך שכל אחד מאיתנו הוא מעצמה של קשרים.

אתם מבינים כמה טוב יכול להגיע מרשת כזאת? אבל…היא לא שווה כלום בלי שיתוף, ושיתוף מגיע דרך תקשורת, דיבור.

אני לא יכולה לספור את הפעמים שהייתי צריכה עזרה וטלפון אחד קידם אותי הרבה יותר, הרבה הרבה יותר ממה שהייתה מקדמת אותי עשייה בנושא. “אה..יש לי חבר שמחפש עכשיו מנהלת משרד. חכי, אני מתקשר אליו עכשיו”. כולנו מכירים את הקטעים האלו. אבל יש מי שמכיר יותר, ויש מי שמכיר פחות.

פורסם ע”י:סוניה רמירז